הרפורמה בתקנות סדר הדין האזרחי

הטיוטה של תקנות סדר הדין האזרחי החדשות (תקנות סדר הדין האזרחי התשע״ט-2018) פורסמה בשנת 2014 והן נכנסו לתוקפן בתאריך 1.1.2021. הצעת הרפורמה שהחליפה את תקנות סדר הדין האזרחי הישנות, שאבה את עיקריה מהמלצות דו"ח ועדת רונן, ובעקבות המלצותיו הוקמה מחלקת מחקר שעסקה בבירור היקף העומס המוטל על בתי-המשפט.  בתקנות סדר הדין החדשות אומצה מפורשות התפישה לפיה שיקולי יעילות הינם פרי איזון בין האינטרסים של בעלי הדין להקדשת זמן שיפוטי בהליך שלהם לבין האינטרס הציבורי שהוא, בין השאר, ניהול מיטבי של המשאב השיפוטי המוגבל.

להלן נציג שני מנגנונים בלתי ממצים שחוסכים במשאבי הצדדים בטרם תחילת הדיון המשפטי.

המנגנון הראשון מכונה בתקנות החדשות ״דיון מקדמי״. מנגנון זו לשם קידום הידברות בין הצדדים להליכים ובחינת מנגנונים חלופיים ליישוב הסכסוך, כמו גם לשם ליבון יריעת המחלוקת – עוד בטרם החל הדיון בתיק לגופו. 

המועד שנבחר ביחס לקיומו של הדיון המקדמי נובע מהחששות שהובעו ביחס להליך דומה שמקורו באנגליה ומיושם במדינות נוספות, כמו סקוטלנד ואוסטרליה, וכולל פעולות מקדמיות בהן הצדדים מחויבים לנקוט כתנאי להגשת ההליך (pre action protocol). פרוטוקול זה חייב את הצדדים להשקיע תשומות עוד בטרם פתיחת ההליך, לרבות כאלה המאופיינות בהתנהלות אסטרטגית שמטרתה להתיש את הצד שכנגד, המפחיתות את ההסתברות שיתפשרו: שהרי הצדדים יתייחסו לעלות השקועה שכבר הוציאו טרם כל הצעת פשרה, וייטו לדחות פשרות שהיו מסכימים להן בשלבים מוקדמים יותר. משכך, ככל ששלבי ההידברות בין הצדדים יהיו מוקדמים יותר, כך ההסתברות לסיים את ההליך בפשרה – תגדל.

מנגנון נוסף הנועד לחסוך בעלויות לצדדים (ולבית המשפט) הרלבנטי לשלב הקודם לתחילת הדיון המשפטי נוגע לחובה של בעלי הדין להגיש רשימת בקשות מטעמם הכוללת את הבקשות שבכוונתם להגיש במהלך ההליך.

לשיטתנו, במרכזו של מנגנון זה עומד הרצון לחסוך בזמן שיפוטי ובעלויות, הן לצדדים והן לבית המשפט, שהתבזבזו בעבר על כתיבה ושמיעת בקשות, אשר היכרות טובה עם התיק היתה מונעת את בירורן, וכעת הבקשות – תוכרענה בדיוק רב יותר וכמקשה אחת, מה שיקצר אף את משך הדיון.

כמובן שלמנגנון זה חריגים שהיגיון רב בצדם. שהרי קיימות בקשות שהכרעה מיידית בהן ולא בסמוך להליך קדם המשפט, עשויה לייתר את ההליך כולו, ובכללן:  בקשה לעיכוב הליכים (מבלי להלאות את הקורא נדמיין שני הליכים שהכרעה באחד מהם עשויה ליתר או בקשה לדחיית ההליך על הסף מחמת מעשה בי-דין שהכרעה מוקדמת בה תחסוך עלויות רבות לצדדים ולמערכת.